תרבות לעם 1995 בע"מ ואח' נ' שפר ואח'

החלטה

בהמשך לבקשת המבקשים (הנתבעים) לדחיית התובענה ולדיון ביום 22.4.13, ולאחר שהתביעה נשוא הליך זה נמחקה בהסכמת הצדדים בדיון הנ"ל, להלן החלטה בעניין הוצאות ההליך.

בגדרו של ההליך דנן, אשר נפתח בחודש יוני 2003, נתבע תשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו למשיבה 1 עקב סעדים זמניים אשר נתבקשו על ידי המבקשים בגדרה של תובענה אותה הגישו כנגד המשיבים בבית המשפט המחוזי (ת.א. (ת"א) 2267/00, להלן: "ההליך העיקרי"), סעדים אשר הוטלו בשלב ראשון על ידי בית המשפט המחוזי במעמד צד אחד אך בוטלו בהמשך לאחר דיון במעמד הצדדים.

הדיון בהליך דנן עוכב בזמנו עד להכרעת בית המשפט המחוזי בהליך העיקרי, ובהמשך, לאחר דחיית התובענה בהליך העיקרי, נמשך עיכובו של ההליך עד להכרעת בית המשפט העליון בערעור אשר הגישו המבקשים על פסק הדין. לאחר קבלת הערעור על ידי בית המשפט העליון, הגישו המשיבים, הם התובעים בהליך דנן, ביום 15.10.12, בקשה להפסקת התובענה, אשר נדחתה בהחלטת כב' הרשם הבכיר כהן מיום 22.10.12.

המבקשים, הם הנתבעים בהליך דנן (והזוכים בערעור בבית המשפט העליון) הגישו מצידם בקשה לדחיית התובענה ולחיוב המשיבים בהוצאות בגין ניהול ההליך דנן עד כה. הואיל וכאמור, הצדדים הגיעו בדיון ביום 22.4.13 להסכמה בדבר מחיקת ההליך דנן, הרי שכל שנותר הוא הכרעה במחלוקת ביניהם בסוגיית הוצאות ההליך, וזהו עניינה היחיד של החלטה זו.

לטענת המבקשים, הם זכאים לפסיקת הוצאות משמעותית, ואף הוצאות לדוגמא, בגין ניהול ההליך עד כה. זאת, הואיל ומדובר בהליך מיותר אותו יזמו המשיבים, בו נדרשו המבקשים להכין ולהגיש מספר כתבי טענות ואף להתייצב לדיון הנ"ל, על העלויות הכרוכות בכך מבחינתם. לטענתם, כמו כל הליך המסתיים לטובת בעל דין, גם אם בהסכמה, הם זכאים לפסיקת הוצאות בגין ניהולו עד אותו שלב. בהקשר זה אף טענו המבקשים, כי לאחר קבלת ערעורם בבית המשפט העליון, נעשה מצידם נסיון לקצר את שלב סיום ההליך לרבות הגעה להסכמה בעניין הוצאותיו, אך נסיון זה לא זכה לשיתוף פעולה מצד המשיבים והצריך סבב נוסף של בקשה ותגובות וכן את קיום הדיון.

לטענת המשיבים, פתיחתו של ההליך בזמנו נעשתה בלית ברירה והייתה מוצדקת לצורך שמירה על זכויותיהם. זאת, נוכח החלטת כב' השופט אזר ז"ל שניתנה בזמנו, לאחר ביטול הסעדים הזמניים ועתירת המבקשים להשבת הערבויות אותן הפקידו כתנאי למתן אותם סעדים זמניים, לפיה באם עד ליום 1.6.03 לא תוגש על ידי המשיבים תביעת פיצויים על סמך אותן ערבויות, יושבו ערבויות אלו למבקשים. בהעדר הסכמה מצד המבקשים בזמנו להסדר דיוני כלשהו אשר יאפשר את דחיית בירור המחלוקת בסוגיית נזקי הסעדים הזמניים עד לאחר סיום בירורו של ההליך העיקרי, לא נותרה למשיבים כל ברירה אלא להגיש תובענה כאמור במועד שקצב בית המשפט. לעניין טענת המבקשים לפיה ספגו עלויות כבדות לשם הכנה והגשה של כתבי טענות, טענו המשיבים, כי למעט הגשת כתב הגנה ומספר בקשות ביניים ותגובות להן, בעניין עיכוב או חידוש ההליכים ודחיית התובענה, לא נעשתה כל פעילות ממשית בהליך זה למרות פרק הזמן הממושך אשר חלף מאז פתיחתו. משכך טענו המשיבים, כי אין הצדקה לחיובם בהוצאות ההליך.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בסבב הבקשה והתגובות בכתב וכן לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים בעניין זה בדיון הנ"ל, אני סבורה, כי על המשיבים אכן לשאת בתשלום כלשהו בגין הוצאות המבקשים בניהול ההליך עד כה.

נושא הוצאות ההליך, על היבטיו השונים, מוסדר בפרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין"). בתקנה 511(א) לתקנות נקבע:

"בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו".

בתקנה 512 לתקנות סדר הדין מוסדרת קביעתו של סכום ההוצאות עצמו, כאשר לבית המשפט מוענקת סמכות באותה תקנה להתחשב בהיבטים שונים הנוגעים להליך הנדון, לרבות שווי הסעד המבוקש, שוויו של הסעד שנפסק ודרך ניהול ההליך על ידי בעלי הדין.

בנסיבות המקרה דנן, נוכח החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי (כב' השופט אזר ז"ל), ובהעדר הסכמה דיונית מצד המבקשים לדחיית בירורו של הסכסוך בסוגיית נזקי הסעדים הזמניים עד לתום הדיון בהליך העיקרי, אני סבורה, כי אכן אין לבוא בטרוניה כלשהי כנגד המשיבים בעניין עצם פתיחתו של ההליך במועד בו נפתח.

עם זאת, לא די בלגיטימיות הנ"ל באשר לעצם פתיחת ההליך, כדי לפטור את המשיבים מתשלום הוצאות עם סיומו. על בעל דין היוזם הגשת תובענה לבית המשפט לערוך את מאזן השיקולים, הסיכויים והסיכונים הקשורים וכרוכים בהגשת התובענה, לרבות אלו הנוגעים לאפשרות חיובו בהוצאות משפט לטובת הצד שכנגד בתום ההליך. שהרי, גם תובענה המוגשת ומתנהלת בתום לב, כרוכה מבחינת הצד שכנגד בעלויות והוצאות כספיות שונות.

אף העובדה, כי ההליך הסתיים בהסכמה, אין בה, לכשעצמה, כדי לפטור את המשיבים מתשלום הוצאות בגין ניהול ההליך עד למועד סיומו. שהרי, עד לנקודת סיום זו, התנהל הליך בהיקף כזה או אחר, על העלויות הכרוכות בכך מבחינת הצד שכנגד.

אף איני סבורה, כי הוצגו לפני טעמים אחרים כלשהם המצדיקים אי פסיקת הוצאות ושכר טרחת עו"ד לטובת המבקשים בגין ניהול ההליך עד כה.

עם זאת, לצד עצם הזכות באשר לגובה סכום ההוצאות, יש לקחת בחשבון, כי על אף מספר בקשות הביניים והתגובות להן, והדיון אשר התקיים כאמור ביום 22.4.13, מדובר בהליך אשר למרות שנפתח לפני שנים רבות, ובשל עיכובו הממושך נוכח ניהול ההליך העיקרי בבית המשפט המחוזי והעליון, הסתיים בשלב מוקדם יחסית.

בהתחשב במכלול הטעמים הנ"ל אני קובעת, כי המשיבים ישאו בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עורך דין בגין ההליך בסך כולל של 10,000 ₪.

בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, אני מורה לגזברות להשיב לידי המשיבים (התובעים) את המחצית הראשונה של האגרה. לאחר טיפול בהשבת האגרה, התיק ייסגר.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: